Ulpan, Tests, and Presentations

homesick Today had to potentially to be a particularly tough day. Coupled with the typical massive amounts of learning we do daily in ulpan, we had a test and I had to give my presentation on Eshkol Nevo.

On top of it all, I was tired enough yesterday in class that I misheard the teacher when she said that the exam started at 9:30. I thought she said that class would begin at 9:30, not the usual 8:30. When tired, overworked, and dealing in a foreign language, it can be easy to hear what you want to hear. As a result, I was about a half hour late to class.

Fortunately, my recovery was quick and within a few minutes I figured out what I had missed and what we were on to next. A bigger surprise was the test. Don’t get me wrong; it was hard, really hard. But for the first time since I’ve been here, most of what was on the exam made sense to me. Now this is no indication that I will necessarily do well, but at least I felt prepared before, during, and after the test. The challenge is to identify what I have done differently this week than those previously… This week I didn’t socialize at all and spent the vast majority of my time locked in my apartment studying. Apparently the answer is that I should avoid all contact with human beings for the next 2 weeks, and I’ll do fine.😛

After a break, we continued with reviewing binyan hifil, an active verb form often “causative” in its usage. Next, I gave my presentation on Eshkol Nevo. It went reasonably well. Neither fluent pronunciation nor reading out loud rapidly are my strong suites, so I flubbed a lot of it. Still, everyone seemed to understand what I was saying (or pretended they did) and a few people asked me later about the book. After this, we didn’t have much class time left and went through our usual relaxing Thursday afternoon routine of learning songs.

From class, I made my way back to Kfar HaStudentim where, you guessed it, I immediately got back to studying. Now, at almost 7 pm, I have finished all my homework, have a stack of several hundred flash cards to study over Shabbat, and the whole weekend ahead of me. Maybe I’ll try doing something interesting tomorrow.

For the interest of anyone able to read/understand Hebrew, I am attaching my presentation below. The teacher proofread it, so I am fairly certain that it is in comprehensible Hebrew. You tell me. My first book report in Hebrew…

אשכול נבו: ארבעה בתים וגעגוע

מילים חדשות:

* געגוע: כמו כשמשהו או מישהו לא בחיים שלך מעברך, ואתה רוצה בחזק שהם יחזרו.

* דוסים: שם אחר לדתיים אבל לא נחמד.

* חנונים: כמו מישהו חלש, חחם, ולא פופולארי.

* ערסים: בחורים לא נקיים במודה שלהם.

* הומוגניות: כשכל וכולם הם בלי שונים.

היום בפרזנטאציה שלי, אני אדבר על אשכול נבו. הוא סופר ישראלי פופולארי. הוא נולד בירושלים ב-1971 ו הוא למד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. עכשיו, הוא מלמד ספרות וכתיבה ייצרת באוניברסיטת תל אביב ובמִכְלָלָת ספיר בשדירות.

הוא פירסם שני רומנים פופולארים, ספר עיון אחד, ואוסף של סיפורים קצרים. הוא גם קיבל כמה פרסים בכתבים שלו בישראל ובחו”ל.

הקטע שאני אקרא היום היא מהספר "ארבעה בתים וגעגוע." הסיפור מספר על קבוצות אנשים שגר בשכונה קטנה מחוץ לירושלים בשנות ה-90. רוב האנשים שגרים בשכונה הם לא עשירים והרבה מעיראק ומדברים עברית עם מעט קורדית. לפני-1948, השכונה הייתה שכונה ערבית אבל לא גרים שם עכשיו.

מן האנשים בשכונה, הסיפור מתמקד בשניים מיוחדים: אמיר ונועה. אמיר הוא םטודנט שלומד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (כמו הסופר) ונועה לומדת צילום בבצלל. הם החליטו לגור ביחד בין שתי הערים. בחייהם, הם פגשו את בעלי הבית שגרים בצד אחר של הקיר. הקיר יותר מדי דק. את הבן של השכֵנים שהאח שלו נהרג בלבנון, ועובד בְּנִיָּה פלסטיני שגר בדירה שלהם בצעיר שלו.

כשאנחנו מסתכלים ביום-יום דרך העיניים שלהם, אנחנו יכולים להתחיל להבין את החיים של ישראלים רגילים. מריבים פרטיים עד איך הם מתמודדים עם טרור, מלחמה, ומַשְׁבֵּר, אפשר להרגיש את הרגשות הסבוכים של הישראלים.

בהמשך קטע שבחרתי, נועה מסבירה את ההבדל בין תל-אביב לירושלים. שמעו על ההבדלים.

· למה היא לא יכולה להתאהב בתל-אביב?

· במה ירושלים שונה בשבילה?

· למה נועה מתגעגעת?

· איזו עיר אתם אוהבים ולמה?

אשכול נבו: ארבעה בתים וגעגוע

עמוד 309 – 310

מצתערת. לא מצליחה להתאהב בעיר הזאת. כל הבאוהאוס הזה לא עושה לי את זה. הנשימה שלי לא נעתקת למראה עמק, או הר, כי אין כאלה. אין תל אביב של מעלה ותל אביב של מטה, יש סתם תל אביב. ואין רחובות שקוראים להם עמק רפאים או החבשים, יש סתם בוגרשוב ורוקח. ואף אחד לא מסתתר כאן מאחורי חומה בת אלפי שנים, מקסימות מאחורי פוזה מהיום בבוקר. ולא תראי פה לא ערבים ולא ש”סניקים ולא עניים ולא הורים שכולים ולא ילדים בגיל של יותם.

בימים הראשונים שלי בירושלים, לעומת זאת, הרגשתי כמו בפורים. כולם נראו לי מחופשים: הדוסים, עם תלבושת הפינגווין שלהם; הדוסיות, שהנשיות שלהן פורצת דרך השמלות הרכושסות ; הצעירים האמריקאים, ששוטפים את המדרחוב בקיץ עם טי-שרטים באנגלית ורגליים לבנות מדי ; החנונים של הסינמטק, עם החולצות המשובצות והמבט הזה, הרציני כל כך, שפשוט לא יכול להיות אמיתי ; הערסים עם הג’ל העצבני ; משמר הגבול עם המדים ההדוקים ; התימני הזקן מהפלאפל התימני.

וכאן – אפשר למות מרוב הומוגניות. כולם מנסים להיות מיוחדים, אבל איכשהו זה יוצא להם דומה. כאילו יש קוד נסתר שכולם נענים לו. כאילו שפקחים של העירייה יתנו לך דו”ח אם תתלבשי קצת פאסה. וזה לא רק הלבוש. בכל מקום שאת נכנסת שומעים את אותה מוסיקה, מאותה תחנת רדיו פסאודו צבאית. ובבתי קפה אנשים מדברים על דברים שהם קראו במקומון, ואומרים אחד לשני "שמעת ש?" במקום "קראת ש?". ואחר כך המלצרית – תמיד יש לה אותו מבט בעיניים – מביאה תפריט, ואנשים מתבוננים בו בכזה ריכוז, כאילו שזה ספר שירה, ומזמינית בדיוק את מה שהם הזמנו בפעם הקודמת…

2 Responses to Ulpan, Tests, and Presentations

  1. Avi says:

    Take a breath🙂

    Glad that you did well this week–keep that all important *perspective* thing close by… and you’ll be ok!! Miss you

  2. Hershel says:

    We do too!
    Shabbat Shalom, love, us.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: